החלטה בתיק ת"א 281-07

1.         בתביעתו שבתיק זה עתר התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו פיצויים בגין נזקי גוף             שנגרמו לו, לטענתו, בתאונת דרכים.

 2.        עתה לפניי בקשתה של הנתבעת להבאת ראיות לסתור (לאחר שבהחלטתי מיום       31.1.2013 נעתרתי לבקשתה והארכתי את המועד להגשת בקשה שכזו).

            הנתבעת עותרת להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת דרגת נכותו של התובע על ידי    המוסד לביטוח לאומי, ולמנות מומחה רפואי בתחום האורולוגי. הנתבעת הביעה דעתה     כי יש מקום לכך למנות שבית המשפט ימנה מומחה בתחום הנוירולוגי. 

3.         טענות הנתבעת

            א.         התובע נפגע בתאונת דרכים מיום 3.9.2002.  הנתבעת טענה כי ועדה רפואית של      המל"ל קבעה בשעתה כי אין קשר סיבתי בין הנכות האורולוגית שממנה סובל התובע לבין       התאונה והעמידה את נכותו של התובע בתחום הנוירולוגי על     0% נכות. על החלטתה    האמורה של הועדה הרפואית הגיש התובע ערר בפני         הועדה הרפואית לעררים, וזו הפכה את החלטת הועדה של הערכאה           הראשונה וקבעה שקיים קשר סיבתי בין הנכות האורולוגית לבין התאונה.

            ב.         הנתבעת טענה כי אין כל קשר סיבתי בין התאונה לבין נכותו האורולוגית של          התובע. לטענתה, המומחים בועדות הרפואיות התלבטו בעניין זה רבות ונדרשו           לספרות רפואית על מנת לקבוע את שקבעו. הנתבעת טענה כי -

                        "(...) ניתן  לראות כי ארבעה מומחים (פרופ' בראף, ד"ר   מושקוביץ, ד"ר רינוולד, וד"ר קאופמן) שללו את הקשר הסיבתי             בין הפגיעה האורולוגית לבין תאונה. הקשר הסיבתי נשלל             לאור שלושה נימוקים מרכזיים: ראשית, הפרש           זמנים שחלף      בין התאונה לבין הופעת ההפרעות האורולוגיות; שנית, אפשרות       כך שמקור ההפרעות האורולוגיות במצב תחלואתי אחר (דוגמת             סכרת); ולבסוף, העדר פגיעה עצבית הקשורה לתאונה. 

                        שני מומחים, ד"ר בלומנטל וד"ר לבנטל, סברו כי קיים קשר סיבתי בין הנכות האורולוגית לבין התאונה. את הקשר הסיבתי נימקו המומחים, בין היתר, בעובדה שהפגיעה האורולוגית מאוחרת לתאונה".

ג.          הנתבעת הוסיפה וטענה כי ההליכים המשפטיים שנקט התובע במסגרת המוסד לביטוח לאומי נמשכו כ-  10 שנים כאשר בשנת 2003 נקבעה לתובע נכות בשיעור 0%. רק בשנת 2012 התהפכה הקביעה כאשר הועדה הרפואית לעררים מצאה שקיים קשר סיבתי בין הנכות לבין התאונה, וזאת בשים לב לכך שמדובר בתאונה משנת 2002.

הנתבעת טענה כי "מטעמי איזון" יש מקום לאפשר לה להביא ראיות לסתור את קביעת       המל"ל, בייחוד מקום שבו בפני התובע עמדו 10 שנים להשמיע את טענותיו. "טעמי האיזון מוצדקים במיוחד לאור העובדה שבית המשפט הנכבד נעתר לבקשת התובע ומינה מומחה בתחום רפואת הסכרת". 

            ד.         הנתבעת הוסיפה וטענה כי בענייננו קיימים נימוקים כבדי משקל המצדיקים           מינוי מומחה, ואלה הם: פגיעתו המרכזית של התובע, כיס שתן נוירוגני, הינה         בתחום הטיפול הנוירולוגי. לטענתה, טעה המל"ל כאשר מינה מספר מומחים   אורולוגים לבדיקת הקשר הסיבתי בין הנכות והתאונה ואף הסתמך על קביעת        אורולוג כאשר אישר את הקשר הסיבתי בין הנכות לתאונה. הנתבעת טענה כי   המומחים מטעם המל"ל בתחום הנוירולוגי (ד"ר בזק וד"ר בלומן) קבעו כי לא         נותרה לתובע נכות נוירולוגית בזיקה לתאונה. לכן, טענה הנתבעת, "דומה כי          נפלה טעות בהליכים שנוהלו במסגרת המל"ל המצדיקים הבאת ראיות לסתור             את קביעתו". 

ה.         עוד טענה הנתבעת כי במסגרת ההליכים במל"ל הסתמך התובע על חוות דעתו הרפואית של המומחה מטעמו, ד"ר אנגלשטיין, לפיה קיים קשר סיבתי בין     הנכות לבין התאונה. לטענתה, "נוצר איפוא מצב בו ניתן לתובע יתרון בלתי הוגן          על פני הנתבעת שהיתה מנועה מלהציג חוות דעת מטעמה בפני הועדות הרפואיות ואלה קבעו את הנכויות ואת הקשר הסיבתי כאשר בפניהם הונחה חוות דעת של התובע בלבד".

4.         טענות התובע בתגובה לבקשה

            א.         באת כח התובע, עו"ד גב' ברוידה, טענה כי הלכה למעשה מלינה הנתבעת על           התוצאה שהתקבלה בסוף ההליכים שהתקיימו בפני מוסדות המל"ל "אך זאת          א סיבה להיעתר לבקשתו להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל".

            ב.         בהתייחסה לטענת הנתבעת על כך שפגיעתו המרכזית של התובע הינה בתחום         הנוירולוגי וכי המוסד לביטוח לאומי טעה בכך שמינה מומחים אורולוגים לבדוק            את הקשר הסיבתי בין הנכות לבין התאונה, טענה עו"ד גב' ברוידה כי הנתבעת        התעלמה מכך שבוועדת הערר שמינתה את האורולוג, ישב גם נוירולוג אשר            לממצאיו הקליניים הסכים גם הפרופ' לבנטל.

            ג.          התובע הוסיף וטען כי בעבר, כאשר קביעות האורולוגים תאמו את התוצאה            הרצוייה לנתבעת, היא לא טענה דבר כנגד השימוש במומחה אורולוגי.

            ד.         התובע טען כי "אין לקבל טענה בלתי הגיונית של מינוי נוירולוג במקרה של            נכות אורולוגית של אי שליטה על שלפוחית השתן, כאשר הטיפול מתבצע על      ידי אורולוגים והאישפוז הוא במחלקות אורולוגיות".

            ה.         התובע טען כי -

                                    "לעניין הטענה כי הוצגה במל"ל חוות הדעת של האורולוג             ד"ר אנגלשטיין מטעם המשיב, הזכרנו כבר כי הדבר     היה ידוע למבקש -עו"ד דויטש, עו"ד בשלב שהוא           ביקש להותיר את החלטות המל"ל על כנן. החלטות        שבאותו שלב לא קיבלו את עמדת הד"ר אנגלשטיין".